• צרו קשר עכשיו
    טלפקס. 04-6777157
    נייד. 052-8477900
  • סניפים
    סניף תל אביב,  רחוב פרופסור שור 1
    סניף כפר סבא, רחוב התע"ש 13
    סניף חדרה, אדני פז 48
המרכז הותיק בישראל לגמילה מהתמכרויות, גמילה מהימורים וקניות עם הצלחה מוכחת של מאות נגמלים.
ייעוץ וטיפול אישי ומשפחתי, קבוצות תמיכה, סדנאות והרצאות.
  • מאמרים

  • דוגמא להדרכה קבוצתית תוך שימוש בזיכרונות ילדות

    מתוך אתר בטיפולנט, לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

    דוגמא להדרכה קבוצתית תוך שימוש בזיכרונות ילדות

    דוגמא זו של הדרכה קבוצתית, כפי שמתקיימת בקבוצת ההדרכה האדלריאנית, תוך שימוש בזיכרונות ילדות, שמה דגש על תרומת הקולות המגוונים בתוך הקבוצה בתהליך ספירלי מתפתח (איור מס' 1):

    תיאור המקרה (המטופל נתן את הסכמתו להצגת המקרה. חלק מהפרטים שונו כדי למנוע את זיהויו): אפי (שם בדוי) בן 27, רווק, בן יחיד (2 אחים חורגים מנישואים שניים של אביו, אינו בקשר איתם), סיים 122 שנות לימוד ללא תעודת בגרות. שרת בצבא שנה ושוחרר בשל אי התאמה. אפי מעיד על עצמו שהוא הומוסקסואל מוצהר. אפי פנה לטיפול על רקע בעיית קניות מופרזות, חוסר התמדה במקומות עבודה, פחדים שקשורים למות אמו, קושי ביצירת קשרים זוגיים ושמירה על מערכות יחסים בכלל, פחד להיקשר שוב, להתאהב ולהיפגע. אביו של אפי, לדבריו, מכור לסמים ולאלכוהול, עזב את הבית כשאפי היה תינוק. כיום ישנו קשר קלוש בין אפי לבין אביו. אפי חש דחיה מצד האב ואי לקיחת אחריות עליו בשום שלב בחייו. על אמו מספר אפי שהיתה חולת מאניה-דפרסיה ולכן, לאורך השנים גר אצלה ובפנימיות לסירוגין. לפני חמש שנים מתה האם בשריפה בביתה. לאחר מות האם החלה אצל אפי התמכרות לקניות.

    הסוגיה להדרכה הקבוצתית: המטפלת מבקשת לחדד ולדייק עבורה את המקום בו נמצא המטופל בהווה מבחינת יצירת קשרים  מיטיבים והיכולת לשמרם לאורך זמן. כמו כן, מבקשת המטפלת את עזרת הקבוצה במציאת הכוחות היצירתיים של המטופל שבעזרתם היא תוכל לעודד אותו ליצירת קשרים מיטיבים.

    זיכרונות של אפי מתוך הפגישות (הזיכרונות מובאים לפי סדר העלאתם ברצף הפגישות):

    זיכרון מגיל 10 (נמסר בפגישה הראשונה) 
    "בגיל 10 עברתי לפנימייה. אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. לא הודיעו לי שאני עובר לפנימייה, פשוט שמו אותי. אימא לקחה אותי לשם עם העובדת הסוציאלית ובאיזשהו שלב פשוט הלכה ונשארתי לבד. ישבנו בתוך הספרייה ואימא שלי אומרת: 'אתה נשאר כאן, זה פנימייה וכל שלושה שבועות יוצאים הביתה'. בכיתי ואז הם הלכו ואז קיבלתי את הקבוצה של הילדים שאיתם אהיה. ארבעה חדרים קטנים, בכל חדר שני ילדים, הייתה מדריכה בשם סיגל, ביצ'ית".
    מוקד: "אימא הולכת"
    הרגשה: "כעס, כאב" (בזמן שסיפר את הזיכרון מדווח שמרגיש התכווצויות בכל הגוף, ממש לחץ ועצבים)


    זיכרון מגיל 12 (נמסר בפגישה השלישית) 
    "הייתי בפנימייה, הייתה מדריכה שמאוד אהבתי ושיחקנו מחבואים, אני התחבאתי מאחוריה ואז אמרתי לה: "את יודעת למה אני מתחבא מאחורייך? כי את גדולה קצת' וצחקתי ואז היא אמרה לי: 'כנס לחדר שלך מיד!' "
    מוקד: "שאני מחפש איפה להתחבא ומתחבא מאחוריה".
    הרגשה: "הצחיק אותי, שמחה, וכשאמרה לי להיכנס לחדר עצבים שאני לא יכול להיות עם החברים שלי".

    זיכרון מגיל 7 (נמסר בפגישה העשירית)
    "אימא לקחה אותי לעשות בוק תמונות. והייתי עם חולצה בורדו, הייתה לי שרשרת יפה ומכנס שאני לא זוכר... ובתמונות הייתי יפה תואר גם בפנים וגם בהכל".
    הפוקוס: "המבט של אימא שגאה בי".
    הרגשה: "שאימא שלי מתלהבת ממני מאוד, אני הדבר שהיא הכי רצתה בעולם והתגאתה בי שאני יפה וחכם. משהו בפנים רוטט,  התרגשות".

    זיכרון מגיל 16 (נמסר בפגישה העשרים)
    "בפורים התחפשנו לאדם וחווה, אני וידידה שלי. אני תפרתי את התחפושת, לקחתי עלים ענקיים ותפרתי על תחתון וחולצה ושמנו חול ומים על הגוף ואפילו לקחנו תפוח, והיה לי כיף וטוב, הייתה מסיבה בחדר אוכל".
    הפוקוס: "ירד גשם והיינו עם התחפושת וכולי קפוא בלי בגדים כמעט. קר לי אבל אני שמח".
    ההרגשה: "שמח, צוהל ומאושר ".

    תחילת העבודה עם זיכרונות המטופל
    הקבוצה עודדה את המטפלת באמצעות עיסוק בתהליך ההתפתחותי של אפי שהתקיים לאורך הטיפול והשתקף דרך זיכרונות הילדות שלו שעלו בטיפולים.. ניתן לראות התפתחות זו דרך העיסוק הרגשי בזיכרונות, שהולך ומתפתח מרגש שלילי בזיכרון הראשון לרגשות חיוביים ככל שמתקדמים בטיפול. פן נוסף של התהליך ההתפתחותי הוא כי בעוד ששלושת הזיכרונות הראשונים עוסקים בקשר של אפי עם אמו או עם דמות סמכות נשית, וזיכרונות אלו הוא פאסיבי ("אימא שלי לקחה אותי... ושמה אותי... והודיעו לי ולקחו אותי... "), הרי שבזיכרון האחרון אפי נמצא עם דמות מקבוצת השווים והוא יותר אקטיבי, דבר המודגם על ידי ריבוי הפעלים: "אני תפרתי את התחפושת... לקחתי... שמנו..." ועוד.

    בחירת זיכרון להתמקדות
    מכיוון שהסוגיה הטיפולית שהועלתה על ידי המטפלת המתייעצת נוגעת ליחסים בקבוצת השווים בעבודה או בזוגיות, בחרנו להדגים את הריקוד הקבוצתי בתהליך ההדרכה הקבוצתית, על פי הזיכרון האחרון, העוסק בפורים, תוך התייחסות בדיון גם לזיכרונות האחרים.

    שיח בקבוצת ההדרכה
    בהסתמך על הסוגיות שהמטפלת ביקשה שנתייחס אליהם, ניתן שתי דוגמאות לשיח קבוצתי:

    1. שיח על התהליך שעובר המטופל במוכנות המתפתחת לקראת קשר זוגי
    נועה: "אני חושבת על הראשוניות הזאת שמיוצגת במילים אדם וחווה. ראשוניות בבנייה של עצמי וגם בתוך זוגיות".

    איריס: "כאשר האימא אינה נמצאת בזיכרון, הוא מסוגל לראות את עצמו בתוך קשר, כמו אדם וחוה".

    אודרי: "אחרי שעברתי תהליך של היקשרות, כאשר האימא מסתכלת עלי ואני גאה (מתבטא בזיכרון השלישי מגיל 7) וכשהתחושה הזאת קיימת בתוכי, אז אני יכול להתחיל להתקדם. את (המטפלת) אפשרת לו לעשות תיקון לאימא הזאת שנעלמה".

    המטפלת המתייעצת - אורית: "כבר כמה שבועות שהוא לא מדבר על האימא, לפני כן הוא היה מזכיר את השריפה כמעט כל טיפול".

    שירה: "הוא כבר לא צריך את זה".

    איריס: "רואים את זה".

    אודרי: "הוא בחוץ בגשם משוחרר".

    איריס: "ואפילו שקר לי וקפוא לי (התהליך קשה), במקום הזה, שאני אדם וחווה עדיין כיף לי טוב לי. אולי יורד קצת גשם אבל אני שמח צוהל ומאושר".

    אודרי: "הוא יכול לצאת לעולם ולהירטב".

    גדי: "הבחור מביא שמחה. יש פה עלים מדשא, טריים, יש פה נביטה, הוא קפוא בלי בגדים אבל הוא שמח, ובשביל להיות שמח הוא לא צריך הרבה בגדים ".

    המטפלת המתייעצת – אורית: "נכון! הוא גם סיפר שכל התחפושת נהרסה בגלל הגשם".

    גדי: "אפשר להגיד לו, לא צריך הרבה חפצים כדי להרגיש שמח, אני משפץ בית ואני יודע ואפשר להגיד לו, אתה לא חייב להוציא כסף והמון חפצים כדי להרגיש שמח. זה כאילו מביא שמחה, אבל הנה, פה אתה קפוא, כמעט בלי בגדים, קר לך ואתה שמח".

    נועה: "יש פה בזיכרון האחרון כל כך הרבה פעלים אקטיביים! אם בזיכרונות הקודמים 'אימא שלי באה ולקחה אותי והודיעו לי... ושמה אותי... ולקחו אותי לעשות בוק תמונות', פה זה 'אני תפרתי את התחפושת, לקחתי, תפרתי', וגם בשיתוף פעולה, ביחד, הוא אקטיבי".

    גדי: "הוא אומר 'אני תפרתי', את יודעת איזו עבודה יש פה?!"

    אודרי: "והרבה אסתטיקה, אולי זה משהו שהוא צריך לחשוב עליו מבחינת קריירה".

    המטפלת המתייעצת - אורית: "הוא באמת רוצה ללמוד עיצוב פנים".

    ניתן לראות דרך הדוגמא של השיח הקבוצתי את התפתחות הרעיון, שהולך ונהיה מדויק עם כל משפט, עד שהמטפלת מצליחה להתחבר אליו ומאשרת אותו בדבריה.

     

    2. שיח קבוצתי בנושא יכולת העמידה של המטופל ("בכל מזג אוויר")

    אודרי: "אני עומד בפגעי מזג האוויר ואני שורד ויכול בכלל".

    המטפלת המתייעצת – אורית: "עכשיו הוא יכול לקבל את השטיפות שלי..."

    שירה: "גם אם קצת קר ולא נעים, הוא יכול..."

    איריס: "זה נורא יפה: 'לקחתי עלים ענקיים ותפרתי תחתון וחולצה ושמנו חול ומים על הגוף'. כאילו הוא מתאר את כל השכבות שהוא בעצם לקח מהטיפול....יש פה את הכל וגם את ההזנה, יש פה כל מה שהוא צריך כדי להמשיך לחיות ושיהיה לו טוב. הוא מכסה את עצמו בשלבים".

    אודרי: "ואז יכול לצאת למסיבה וגם לעמוד בפגעי מזג האוויר. הוא יכול לצאת לחדר האוכל כשחדר האוכל מלא בילדים".

    העלאת זיכרון של המטפלת המתייעצת
    לקראת סיום התהליך הקבוצתי שתפה המטפלת המתייעצת בזיכרון משלה: "כשהייתי ילדה אבא שלי כל שנה היה תופר לי תחפושת, תופר לי במו ידיו. לא היו קונים, אלא היו מכינים ממש ונזכרתי עכשיו בתחפושת של מלכת הלילה. אז הוא איפר אותי ועשה לי איפור של כוכבים וירח והוא עשה לי את הפנים, אני חושבת, שחורות, עשה לי כוכבים שיהיה את הקונטרסט כזה, וגם קנו לי שרביט, זה אי אפשר היה (לעשות לבד) הוא רצה לעשות לי את השרביט גם ועשה לי גלימה שחורה, שמלה שחורה קצרה וגרביונים שחורים ונעלי בובה כאלה שלי. לדעתי נעלי הבובה היו לבנות כי לא הספיקו לקנות לי שחור, אז נשארתי עם משהו שהיה לי בבית. ואז אני הולכת לבית הספר ומה קורה בפורים כל שנה? יורד גשם. הדרך שלי מהבית לבית הספר זה משהו כמו רבע שעה הליכה וברבע שעה הזו שוטף אותי מבול. עכשיו אני לא מעיזה לחזור הביתה, כדי לא לאכזב את אבא שלי, שיראה שכל התחפושת נהייתה עכשיו סמרטוט וכל הפרצוף ואני מבינה שכל האיפור נמרח לי על כל הפרצוף וכל הכוכבים והירח שהוא צייר לי, ואני מגיעה לבית הספר. תמיד הייתי בתחרויות מקום ראשון או שני בתחפושות... הוא חפש אותי למרי פופינס, לפינוקיו, לצ'ארלי צ'פלין. היו לו רעיונות מקוריים לאבא שלי. אני זוכרת שהכל כזה רטוב ואני קפואה מקור כי קר בירושלים. אני קפואה, כל הזה מרוח לי אבל אני מתה על החג הזה, ז"א פורים תמיד היה חגיגה בשבילי".

    מיקוד: "אני בדרך ורואה את עצמי בקטע מסוים שאני חצי דרך הלכתי לבית הספר. ברור לי שאני לא יכולה לחזור אחורה ואני חייבת  להמשיך קדימה ולהגיע לבית הספר ועם התחפושת הרטובה ועם האיפור המרוח ולראות אולי אני בכל זאת אזכה ואם לא מקום ראשון אז אני אזכה במשהו".

    הרגשה: "אבל אין מה לעשות, אני לא מתבאסת מזה אבל אני קצת עצובה".

    שיח קבוצתי בנוגע לזיכרונות המטופל וזיכרון המטפלת
    אודרי: "למרות שכפי שנראה מהזיכרונות של אפי הטיפול ממש התקדם, יכול להיות שהאיפור עוד ימרח ואת עוד תרטבי ועדיין יש לך את היכולת להחזיק את הרבע שעה הליכה. גם כשקר ולא נוח את לא עוזבת באמצע. יש לך יכולת התמדה".

    נועה: "אני אמשיך בדרך גם אם לא אזכה במקום ראשון".

    איריס: "גם בקשר עם מטופל יכול להיות שהוא יעזוב אותי באמצע הדרך, זה זיכרון של מטפלים. כל המטופלים עוזבים אותנו באמצע הדרך ואנחנו לא יודעים אם הגענו לבית הספר או לא. אנחנו יודעים שיש תהליך והמטופלים עוזבים באמצע הדרך".

    המטפלת המתייעצת - אורית: "ברור לי שאני לא יכולה לחזור אחורה, אני חייבת להמשיך קדימה. בכלל כשהמטופלים עושים איזשהו תהליך, לא חשוב לאן הם הגיעו, עכשיו אתה לא יכול לחזור אחורה. עכשיו כבר יש לך את הידע, כבר אכלת מלא תפוחים (מעץ הדעת). יש לך את הכלים להתמודד עם המשך החיים ולהיות מודע כדי לא לחזור על אותן טעויות".

    איריס: "את יודעת לאן את הולכת. את יודעת שבית הספר הוא שם. את יודעת את הדרך. את יודעת שיש דרך. ותגיעי לבית ספר".

    גדי: "נראה לי שהטיפול מדהים והוא משתף פעולה אתך".

    נועה: "באמת עבודה יפה אורית, אני זוכרת שהיית בפגישה הראשונה ואמרת שאת לא מאמינה לו בכלל. שזה נראה לך כל כך הזוי".

    המטפלת המתייעצת - אורית: "לא האמנתי לו בהתחלה. זה נשמע הזוי הסיפור שלו. נשמע לא אמין, אתם זוכרים שהוא היה עושה מבט כזה שהיה מפחיד אותי? אין את זה. הייתי מקבלת צמרמורת, כמו בסרטים המפחידים, אבל אין לו את המבט הזה יותר".

    דרך התמלול של התהליך הקבוצתי ניתן לראות את הדהוד הרעיון שהולך ומתפתח, דרך נקודות מבט שונות של חברי הקבוצה. לעיתים מובע רעיון דומה בניסוח שונה, ובהדרגה הדגשים משתנים, כך שההרמוניה המוסיקאלית מתעשרת ומעמיקה עד להתבהרות התמונה.

    הזיכרון האחרון של אפי (שנמסר כמה ימים לפני ההתייעצות הקבוצתית) נתפס בעיני הקבוצה כעדות להתפתחות משמעותית. בזיכרונות הקודמים אפי היה פסיבי והתנועה הגיעה מבחוץ. בזיכרון הזה נראית עשיה בשיתוף פעולה עם אדם נוסף וההרגשה הנלווית הינה "שמח, צוהל ומאושר". נראה שאכן יש שינוי משמעותי בתפקודו של המטופל ובהרגשה שלו. אם זיכרונות מוקדמים הינם מטאפורה מדויקת להווה, הרי שזו דוגמא טובה לכך.

    בעזרת הפרשנות של הקבוצה לזיכרון יכולה המטפלת לראות את האופן בו תופס המטופל את מצבו כרגע ואת ההרגשה שלו בהווה. הוא כבר בשל לשיתוף פעולה עם אחר, לעשיה מקדמת שמובילה לשינוי ונותנת הרגשה של שמחה ואושר. עוד הוסיפה המטפלת, שלהבדיל מ"מצב הנדנדה" אותו חוותה בתחילת תקופת הטיפול - הן בחוויה המטלטלת של המפגש עם אפי וסיפור חייו והן כמטאפורה ליחסי עליונות-נחיתות בקשר עם אפי, הרי שבהווה יש שיתוף פעולה ביניהם: "בעצם השאיפה שלי כמטפלת היא שזה יהיה מסע משותף והזיכרון הזה מראה שיש מסע משותף... ויש בזה משהו יותר שוויוני". במקביל לזיהוי הבשלות של המטופל לצאת לדרכו, כשהוא כבר אקטיבי, יכול לפעול ביחד ובשוויוניות עם אחר, יכול לשמוח ולהרגיש טוב גם עם מעט בגדים ולעמוד בכל מזג אוויר, עלתה גם שאלת מוכנותה של המטפלת לשחרר את המטופל לדרכו. מתוך הזיכרון שלה זוהו ההרגשה שהיא עדין באמצע הדרך והצורך להמשיך את הדרך עד ליעד כדי להשתתף בתחרות. הקבוצה נתנה עידוד שמשקף את הדרך הארוכה, המשותפת שבה הלכו המטפלת והמטופל, את התפקיד המשמעותי שמלאה עבורו ואת ההשערה שהוא כרגע בשל להמשיך בדרכו.

    דברי המטפלת בסוף ההדרכה: "ההדרכה הקבוצתית תרמה לי רבות. אני יכולה לראות על רצף הזמן את ההתפתחות של אפי.  לתחושתי היו הרבה נסיגות בדרך ותחושת הנדנדה הייתה בולטת לאורך כל הדרך. העידוד היה משמעותי עבורי, לדעת 'שאני בסדר'. כחודשיים לאחר ההדרכה הקבוצתית המתוארת במאמר זה, החליט המטופל לסיים את הטיפול. לדבריו, הרגיש שלקח את ארגז הכלים שלו ושהוא מוכן לצאת לדרך. כמו בתהליך עצמו, כך גם בפגישה האחרונה, קבל עידוד על האומץ ועל התהליך המשמעותי שעשה. יכולתי לשלוח אותו בשמחה להשלים את הדרך בה החל".




  • עדכונים אחרונים

    • 01/07/2018

      סניף חדש בתל אביב
    • מרכז אופיר שמח לבשר על פתיחת סניף נוסף בתל אביב: רחוב פרופסור שור 1

    • 14/02/2018

      כל האדם ליצור שינוי
    • מתוך מגזין כוכב.
      לחצו כאן

    • 25/02/2016

      קזינו באילת
    • כתבה מתוך עיתון מעריב בנושא הקזינו לחצו כאן

    • 07/12/2015

      כתבה מתוך עיתון במחנה
    • משחק מכור - כתבה מתוך עיתון במחנה | 3.12.2015
      לקריאה לחצו כאן

    • 15/11/2015

      העיר שלי המכורים הצעירים
    • כתבה חדשה שפורסמה בפורטל הוד השרון, לחצו כאן לקריאה

    • 07/10/2015

      מכת מדינה: המוני בני נוער מהמרים על משחקי כדורגל בווינר. תחקיר
    • מתוך אתר מעריב 2/10/2015
      לחצו לקריאה

    • 17/12/2014

      כתבה חדשה בנושא הימורים באינטרנט
    • יומן עם איילה חסון - ההמונים מתמכרים למסחר בבורסה צפו בסרטון

    • 02/03/2014

      קבוצות מדיטציה ודמיון מודרך
    •  

      חדש

      בכפר סבא - מדיטציה בדמיון מודרך

      דרך למציאת שלווה ואיזון בחיים

       ההרשמה בעיצומה

      מפגש התנסות ללא
      ביום רביעי  24 לאוגוסט.
      לפרטים נוספים לחצו כאן

       

       

       

       

       

    • 16/06/2013

      סדנאת מודעות ברוח האדלריאנית
    • 22/05/2013

      נפתחה קבוצת תמיכה למהמרים
    • 24/01/2013

      מדיטציה בדמיון מודרך
    • נפתחות קבוצות ל,תרגול מדיטציה בדמיון מודרך, 

      מיועד לכל הגילאים. קבוצות קטנות ואינטימיות, מפגשים של שעה וחצי באיזור המרכז.

      לפרטים והרשמה 0528477900 

       קראו עוד

    • 12/12/2012

      גמילה מקניות כפייתיות